מתוך המאמר בוויקיפדיה על אריק החמישי:

כשליט מבוגר, אריק ניסה לאכוף את כוחו על הכנסייה והאצולה. בשנות ה -70 של המאה ה -20 תקף אריק גליפינג את סמאלנד. הסכסוך שלו עם הכנסייה הובא לתוצאה מספקת, בעזרת האפיפיור. בשנת 1282 הוא פגע כל כך באצילים ברחבי דנמרק, עד שנאלץ לקבל צ'רטר (בדנית: håndfæstning - מעין מגנה כרטה דנית) שהגביל את סמכותו והבטיח את הזכויות והמנהגים העתיקים ששמרו על כוחם של האצילים.

במילים אחרות, הסיפור דומה מאוד להכנסת המגנה כרטה בבריטניה. אנחנו מדברים על זמנים שלפני המלוכה המוחלטת, המלך היה צריך לסמוך על הווסלים שלו כדי לאכוף את רצונו - לכל הווסלים היו צבאות משלהם שלא היו קטנים בהרבה מזו של המלך. תמיכה מהוואסלים הייתה חיונית בעת היציאה למלחמה עם מדינות אחרות, ומדי פעם המלך אפילו יתמזג עם חלק מהווסלים נגד האחרים. עם זאת, במצב בו כל הווסלים אוחדו נגד המלך (וזה כנראה היה המקרה כאן) למלך לא היה כל כוח להתעמת איתם - לחימה לא הייתה אפשרות, אריק החמישי היה צריך לחתום.

מדוע זה לא קרה קודם לכן: הגבלת כוחו של מלך באמנה אינה דבר מובן מאליו, סביר מאוד להניח שמגנה כרטה שימשה דוגמה. כמובן שהיו מלכים אחרים אחרי מגנה כרטה ולפני אריק החמישי, אך ככל הנראה האינטרסים שלהם לא העלו את רוב הווסלים נגדם.

אני גם מבסס את תשובותי על הקישורים המופיעים בשאלה. הפרשנויות הן שלי.

שלטונו של אריק החמישי היה "נחש נחש" מההתחלה. אביו נפטר כשהיה בן שנתיים. כל מספר של אצילים ניסו לנצל את אמו, ואחד מהם, הדוכס ולדמר, הצליח ללכוד את האם ואת אריק עצמו. הוא בילה חלק מילדותו כאסיר של הדוכס.

כאשר אריק התבגר, רבים מאויבי אמו הפכו לאויביו. לזכותו ייאמר שהוא הצליח לעשות שלום עם הכנסייה (האפיפיור, למעשה), כצעיר. אבל לאחרים היה קשה לרצות. האצילים שבילו למעלה מעשרים שנה "להשתולל" לא עמדו לקבל פקודות מאיש צעיר. שום דבר שהוא עשה, או יעשה, למעט התפטרות, לא יכול היה לרצות אותם. מכיוון שהוא היה בעצם ה"ראשון בין שווים ", האצילים אילצו אותו להעניק להם" מעשה יד "ששמר על כוחות אצילים תוך הגבלת שלו.

האצילים לא הסתפקו לעצור שם. הם שיחדו את "החבר הכי טוב" שלו, ריין ג'ונסון, כדי לרגל אחריו. ואז ה"חבר "הכין אותו לרצח עקוב מדם.

תיעודו של אריק החמישי לא היה כמו המגנה צ'רטה. הראשון היה ייחודי למלך אריק החמישי, וכל מלך או מלכה דניים שלאחר מכן חתמו על מסמך אחר עם האצילים שלו עד שהוקמה המלוכה המוחלטת בשנת 1660. האחרון היה מסמך קבוע המחייב את כל מלכי אנגליה, כולל המלכה אליזבת השנייה. , לכל הזמנים.