היו שני מלכי בבל ששמו נבוכדנאצר, שהתקבלו ששלטו בהתאמה ג. 1125–1104 לפנה"ס וכ- 605-562 לפנה"ס ושלושה מלכי צור בשם חירם המקובלים בחוקים בהתאמה 980 - 947 לפנה"ס, 739–730 לפנה"ס ו- 551–532 לפנה"ס.

החפיפה היחידה או הקרובה בין תאריכים אלה היא של נבוכדנאצר השני (כ- 605-562 לפנה"ס) וחירם השלישי (551–532 לפנה"ס), אך בכרונולוגיה המקובלת עולה חירם השלישי על כס המלוכה עשור לאחר מכן. את נבוכדנאצר השני ושלטון עוד שני עשורים. הפער המשמעותי הזה בתאריכים מספיק לי בכדי להכפיש את סיפורי הקניבליות שהם אפוקריפיים.

הרבה דוגמאות לקניבליזם בכל הנוגע למצור. לב, 26: 29; דברים, 26: 53-57; 2 ק"ג. 6: 28-29: פר. 19: 9; יחזק. 5:10; Larn. 2:20; 4: 10; הוא משמש כמטאפורה במקרא. מטאפורה לכמה דברים היו גרועים.

אמנויות פוליטיות מתעדות הורים שאוכלים את צאצאיהם בלי שום אזכור מפורש של מצור, ראה SA A II 6: 449-450, 547-550, 568-569 (רצף של Esarhaddon על אמנה). אמנים שנכתבו על ידי המנצחים, מבטאים כיצד נענשו האנשים שהתנגדו להם. אף אחת מהערים הקניבליות לא ניצחה בפועל. כמו כן, אם הייתם במקרה בעיר המצור ללא משפחה, אז אכלתם אחד את השני (שכירי חרב) .. תומכים במטאפורה.

אני לא יודע מה איתכם אבל באופן הגיוני, הייתי אוכל זר לפני שאכלתי את הילד שלי, הבא שכן, ילדים אולי אולי לא צייתנים .. קפיצה ישר לקינוח נראית לי מחשובה.

ניסוח המוטיב של קניבליזם באמנות ולפחות חלק מהן המקורות הספרותיים מראים קשר ברור: הדעה כי הצורך לאכול את קרוביו היא עונש המוזכר במפורש בברית, המוטל על מי שהפר שבועת חגיגית, מתרחש בדברים 29:23

זה תומך גם הקניבליזם של נבוכדנצר הוא מטאפורה. לא מוכיח את זה, אבל מציע את זה. וכך גם העובדה שבתנ"ך נבוכדנאצר חוזר לבבל לאחר שהוא כובש את יהודה, ומשתגע. אלוהים היה נסער ממנו, אז הוא שולח אותו לשדות לאכול דשא במשך 7 שנים. עונש מאלוהים על היותו ילד רע. הקניבליזם מצביע על כך שנבוכדנצר מקדם את עמו גם בעושר וגם ברכוש על ידי כיבוש, ומציע לאלוהים לא בסדר עם זה; לפיכך, דיאטת הסלט לאחר המצור בירושלים.

באשר לראיות לקניבליזם ממשי ב- ME העתיקה; הרבה באמנות .. בבל, אשורים, כנעניים, פרסים, מצרים וישראלים. אבל זה בעיקר נדחה כמוסבר לעיל.

לא מצא ראיות סבירות לכך כפרקטיקה דתית.